חב' בטון זלפה בע"מ נ' רושדי תעשיות מזון בע"מ

פסק דין

רקע

1.לפניי תובענה לאישור עיקולים שהטילה המבקשת על זכויות המשיבה הפורמאלית 1, אלעמאר בניין ופיתוח בע"מ (להלן: "אלעמאר"), אצל המחזיקה, רושדי תעשיות מזון בע"מ (להלן: "רושדי" או "המשיבה"), בהתאם להוראות תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

טענות המבקשת בתמצית

2.המבקשת, שהינה חברה פרטית בע"מ, העוסקת באספקת חומרי בטון לעוסקים בענף הבנייה, התקשרה עם חב' אלעמאר בהסכם, לפיו התחייבה המבקשת לספק לאחרונה בטון וטיט לאתר בניה שבאזור תעשיה אלון תבור.

3.חב' רושדי, היתה יזמית של מבנה באזור התעשיה אלון תבור והעסיקה את חב' אלעמאר כקבלנית מטעמה.

4.המבקשת טוענת, כי חב' אלעמאר לא פרעה את מלוא חובה בגין אספקת הבטון והטיט.

5.חב' אלעמאר העבירה למבקשת המחאות ע"ח התמורה בסך 315,675 ₪, אשר לימים חוללו. המבקשת הגישה את ההמחאות הללו לביצוע בלשכות ההוצל"פ בעפולה ובטבריה, במסגרת תיקי הוצל"פ מס' 09-05446-08-4 ו- 09-06631-08-09 (להלן: "תיקי ההוצל"פ"). במסגרת ההליכי ההוצל"פ הטילה המבקשת עיקולים זמניים בתאריכים 21.08.08 ו- 31.10.08, בין היתר, על כספים המגיעים, לטענתה, לחב' אלעמאר מן המחזיקה - רושדי.

6.לאחר הטלת העיקולים האמורים, הגישה המבקשת לחב' רושדי "הודעה למחזיק" על עיקולים של זכויות חב' אל עמאר שבידיה, כצד שלישי. בתגובה, מסרה חב' רושדי למבקשת, כי היא מנועה מהעברת כספים בשל קיומה של המחאת זכות שחתומה ע"י חב' אלעמאר מיום 10.08.2008 לטובת המשיבה הפורמאלית 2, א.מ. עירון חב' למסחר וחומרי בניין בע"מ (להלן: חב' עירון") על כל הכספים המגיעים לה מחב' רושדי. המבקשת טוענת, כי מדובר בהמחאת זכות לכאורית שנחתמה ע"י חב' אלעמאר בניסיון פסול להתחמק מתשלום החוב למבקשת.

7.לאור זאת, הגישה המבקשת ביום 18.09.2008 בקשה למתן פס"ד הצהרתי, ה"פ 9133-09-08 (שלום עפולה), וביקשה להכריז על המחאת הזכות כבטלה ומבוטלת. בד בבד עם הגשת הבקשה העיקרית הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני ועתרה למניעת העברת הכספים של חב' אלעמאר מחב' רושדי אל חב' עירון מכוחה של המחאת הזכות.

8.המבקשת טוענת, כי חב' רושדי עשתה יד אחת עם חב' אלעמאר וחב' מירון על מנת להימנע מהטלת ואישור העיקול על כספי חב' אלעמאר שבידיה באמצעות "המחאת זכות" פיקטיבית.

9.כאמור, עקב הטלת העיקולים נשוא תיקי ההוצל"פ נשלחה אל חב' רושדי הודעה למחזיק ביום 24.08.2008. המבקשת טוענת, כי בכל התקופה שבה ניהלה המבקשת את הליך המרצת הפתיחה ביחס לתוקפה של "המחאת הזכות", הציגה חב' רושדי מצג בפני המבקשת ולפיו, היא אכן מחזיקה בכספים של חב' אלעמאר, אך ביקשה להמתין לתוצאות הליך המרצת הפתיחה וההכרעה באשר לגורל תוקפה המשפטי של המחאת הזכות, על מנת לכלכל את צעדיה באשר לזהות מי מהצדדים – המבקשת או חב' עירון – זכאי לכספים. בשלב זה, נמנעה חב' רושדי מלמסור למבקשת ו/או לבא-כוחה תשובה להודעה למחזיק בהתאם להוראות התקנות. עוד טוענת המבקשת, כי חב' רושדי אף לא השמיעה, ולו ברמז, את הטענה כי אינה חייבת לחב' אלעמאר כספים.

10.לטענת המבקשת, רק לאחר שנתקבלה הכרעת ביהמ"ש בבקשה לצו מניעה זמני (ניתן ביום 12.11.08), בגדרה הכריז ביהמ"ש, בין היתר, כי "המחאת הזכות" חסרת תוקף משפטי, העבירה חב' רושדי ביום 08.12.2008 הודעה לאקונית למבקשת ובה צויין: "העיקולים שבתיק לא בוצעו הואיל ולא קיים חוב כלשהו שחבה רושדי תעשיות מזון בע"מ כלפי אלעמאר בנין ופיתוח בע"מ אלא קיימת יתרת חוב של אל עמאר כלפי רושדי תעשיות מזון בע"מ". בעקבות הודעה זו פנתה המבקשת, באמצעות ב"כ, אל חב' רושדי וביקשה הסבר לפשר האמור בהודעה הנ"ל. במכתבה מיום 16.12.08 השיבה ב"כ חב' רושדי לב"כ המבקשת, כי הסכם הקבלנות שנכרת בין מרשתה לבין חב' אלעמאר ביום 03.04.2008, בוטל עקב שורה של הפרות יסודיות של ההסכם ע"י אלעמאר. עוד טענה המשיבה, כי היא נתנה בסמוך לחתימת הסכם הקבלנות, מקדמה לחב' אלעמאר בסך של 1,400,000 ₪ לביצוע עבודות בניה וכי כנגד מקדמה זו נדרשה חב' אלעמאר לתת למשיבה ערבות בנקאית בסך המקדמה הנ"ל וכן ערבות ביצוע בסך של 525,000 ₪. במהלך התקופה שמאז החתימה על ההסכם, נקלעה חב' אלעמאר לקשיים כלכליים ולא יכלה להמשיך בעבודות הבניה וכי בבנק בו הונפקה הערבות הבנקאית נמסר, כי חב' אלעמאר אינה לקוחה שלו. לטענת המשיבה, נוכח שורת מעשי ההפרה של הסכם הקבלנות, כאמור, נזקף לחב' אלעמאר יתרת חוב כלפיה בסך 600,000 ₪.

11.המבקשת טוענת, כי טענותיה של המשיבה בהודעתה מיום 16.12.08 אינן מבוססות ונטענו בעלמא ; אינן עונות על דרישת החוק בדבר עיקול הכספים שהיו ידועים במועד הגשת בקשת העיקול ; ועומדות בסתירה גמורה לכל מצג אחר שהציגה המשיבה כלפי המבקשת עד למועד זה. עוד נטען, כי המשיבה עיכבה, בכוונת מכוון, את מסירת הודעת המחזיק וזאת בכדי לסייע לחב' אלעמאר לחמוק מהטלת העיקול על כספיה.

12.לטענת המבקשת, עד למועד משלוח ההודעה ביום 08.12.08, הציגה המשיבה כלפיה מצג, ולפיו היא אכן מחזיקה בכספים שחבה לחב' אלעמאר, אך היא נמנעת מהעברתם לצד כזה או אחר, וזאת עד להכרעה בהליך המרצת הפתיחה אשר ממנו תיגזר גם שאלת זהות הזכאי לקבלת הכספים המוחזקים אצלה.

13.המבקשת טוענת, כי גם אם היו טענותיה העובדתיות של המשיבה לעניין ביטול ההסכם נכונות, דבר המוכחש, יש לבחון את זכויות הצדדים בהתאם למועד מתן הודעת העיקול למחזיק – רושדי - ובמועד זה, כך נטען, הייתה לחב' אלעמאר יתרת זכות אצל המשיבה.

14.עוד טוענת המבקשת, כי גם אם ביטלה המשיבה את הסכם הקבלנות שבינה לבין חב' אלעמאר, טענה אשר מוכחשת ע"י המבקשת, הרי שמועד הביטול בחודש דצמבר 2008 אינו פוגע במצב החשבון שהיה ביניהן במועד בו ניתנה הודעת העיקול למשיבה (החודשים אוגוסט ואוקטובר 2008), כאשר במועדים אלה היתה לחברת אלעמאר יתרת זכות אצל המשיבה, כאמור.

15.המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיבה מושתקת כיום מלהעלות טענות בדבר ביטול ההסכם בינה לבין חב' אלעמאר. המשיבה היתה חייבת ליידע את המבקשת בזמן אמת אודות טענותיה כנגד אלעמאר, על מנת לאפשר לה לכלכל את צעדיה בהתאם. נטען, כי התנהלותה של המשיבה נגועה בחוסר תום לב, שעה שהשהתה את מתן התשובה להודעת העיקול, תוך הצגת מצג בפני המבקשת, לפיו היא מחזיקה ביתרת זכות לטובת חב' אלעמאר. בעשותה, כאמור, הסתמכה המבקשת על מצג זה ועקב כך הורע מצבה.

16.בסיכומיה, טוענת המבקשת, כי המשיבה מעלה טענת "קיזוז עצמי" וכי מקום בו מתקיימת התנגשות בין צו העיקול לבין זכות קיזוז, כאשר עסקינן במחזיק שאיננו בנק, הרי שצו העיקול שהגיע לידי המחזיק בטרם שהפעיל את זכות הקיזוז, גובר.

טענות המשיבה בתמצית